רייונסווד זינפנדל 2006 לארוחת ששי

3 ביולי, 2009

היין חוסל עוד לפני שהגיע הבשר

לכבוד יום העצמאות האמריקאי שיחול ביום שבת החלטתי לפתוח בקבוק יין אמריקאי בארוחת ששי. ומה מתאים יותר לייצג את יינות אמריקה מהזינפנדל הקליפורני.

Ravenswood הוא אחד היקבים הותיקים בקליפורניה וכשאני אומר ותיק אני מתכון לכך שהיקב הוא בסה"כ בן קצת יותר מ 30. למרות שהיקב מפיק יינות מכמה סוגי ענבים הוא ידוע ביותר, ומתרכז בעיקר, בזן הזינפנדל. ליקב חלקות רבות משלו ברוב איזורי היין החשובים של קליפורניה אך הסדרה הפשוטה, שאני שתיתי ממנה, מופקת מענבים שהגיעו מכמה איזורי גידול שונים ולאו דווקא מחלקות של היקב.

הנה מה שכתבו באתר של היקב על היין:

The goal of Ravenswood Vintners Blend, then, is accessibility — in terms of both character and price. Up-front, fruit-forward, and immediately enjoyable, these wines exude attractive youthfulness, but also contain enough complexity to give evidence of the winemaker's craft.

והם לא יכלו לתאר את היין טוב יותר. הוא בהחלט נגיש ומזמין מכל הבחינות עם מאפייני זינפנדל אופיינים של תיבלון: ציפורן, קינמון, פלפל שחור (תיבלון הודי?), אך גם עם פרי בשל של דובדבנים מתוקים. הגוף קל- בינוני. טאנינים עגולים ולא נושכים מידי. חמיצות עדינה. סיומת משתהה של כמה שניות אך ללא אפטר-טייסט. בקיצור נגיש.

אבל האמת שהיין היה יותר מסתם נגיש. הוא יין שעשוי בצורה טובה מאוד. יין אשר כל מרכיביו היו בדיוק במקום שבו הם צריכים להיות. מאוזן מאוד. יש שיגידו יין מהונדס, אני אומר יין שמלווה ארוחת סטייקים בצורה נפלאה. הבקבוק חוסל כמעט לגמרי עוד לפני שהבשר הגיע לשולחן. באיזור ה 80 שקלים שהוא עולה בחנות אני חושב שהוא תמורה טובה לכסף והוא ללא ספק יין שגם חובבי יין וגם כאלה שלא ייהנו ממנו מאוד.

שאלה, האם אתם יודעים איזה זן ענבים הוא אחיו התיאום של הזינפנדל באירופה? (רמז, תחשבו איטליה)

מזל טוב אמריקה!

סוף.

כרמל וסוסון ים לארוחת ששי

27 ביוני, 2009

כרמל וסוסון ים

על הגוורצטרמינר של כרמל כבר כתבתי בעבר, כאן וכאן, ולכן אדלג עליו בשלב זה (ואני חושב שגם קצת אקח ממנו הפסקה).

סוסון ים, קאמי, סירה, 2004.

אני מת על היינות שזאב דוניה מ סוסון ים עושה. לדעתי הוא היינן הכי אומנותי בארץ, או שבעצם הוא בכלל אמן שמבטא את יצירתו ביין. אם כך או אחרת, היינות של היקב הם שונים בעשייתם ובבחירת הזנים, מיוחדים, בעלי תעוזה, חזון, ועשויים במקצועיות, רגש ואהבה גדולה.

הקאמי התחיל אצלי בכוס באופן מבטיח עם ארומה נפלאה של ריחות פירות שחורים, בוגרים ובשלים (תמרים, תאנים).תוסיפו לכך, בשילוב הדוק, גם כרמליות ונילית שהגיע מהחבית והנה לכם רמז עבה שהיין הזה כנראה נמצא בשיאו. הצבע של היין נטה לכיוון האדום חלודה, או אדום לבנים, דבר שלא רק גרם לי לא חשוד שאולי ישנה בעיה, אלא להפך, עודד את רוחי שהיין הזה אכן הגיע לשיאו.

כמה גדולה היתה האכזבה בפה. הקאמי היה מעבר ללא ספק מעבר לשיא. לא הרבה מעבר, אבל גם לא מעט. למרות שהוא עדיין נתן פירותיות דיי מרשימה, שללא ספק מעידה על כך שהיין בעל יכולות, מבחינת החמיצות והטאנינים הם פשוט לא היו קיימים. אפס. זה קצת כמו לשתות סודה שיצאו ממנה כל הגזים. באסה. אין ספק שאם הייתי פותח את הבקבוק לפני שנה הסיפור היה נראה אחרת לגמרי כי היין אכן הראה פוטנציאל טוב מעברו.

האכזבה הגדולה באמת היתה לגלות שהיינות של סוסון ים לא יכולים להתיישן 5 שנים. נכון לא כל יין מיועד להתיישנות, בטח לא של עשרות שנים, אבל 5 שנים הם לא הרבה זמן וזהו טווח סביר ביותר ליין בוטיק להתפתח, להתבגר ולהגיע לשיאו. יכול להיות גם שזהה המקרה רק עם הבקבוק שלי, אבל את היין הבא של היקב אני בכל זאת אפתח אחרי קצת פחות זמן.

סוף!

רובים שיורים אלכוהול - מבזקים #14

26 ביוני, 2009

אני צריך כמה כאלה בשביל לירות ברשימה של אנשים…

אקדח אלכוהול

אקדח למתחילים

נחמד, אבל...

זה כבר יותר נחמד, אבל...

או בייב...

או בייבי... זה מה שאני צריך!

הרובוט שמכין קפה - מבזקים #13

25 ביוני, 2009

אין לי מושג איך הם עשו את זה…

על הבר של טפאו

24 ביוני, 2009

האוירה בטפאו

שוב פעם ערב ואין מה לאכול… והסופר השכונתי בשיפוצים… ואין מה לקנות אוכל כי עוד מעט עוברים דירה… וכבר שבע וחצי בערב ולאף אחד אין כח לבשל… אז טוב, בוא נלך לאכול משהו קטן. אבל קטן! לא יקר!

טפאו בהרצליה נבחרה.

לשבת על הבר. כוס יין. כמה טפאסים. קצת זכרונות מהטיול בברצלונה. אוכל טוב. לא ג'אנק, לא כבד, בקטנה.

אספרגוס א-לה בראסה - 4 אספרגוסים על הגריל עם איולי ולימונים כבושים - מעדן! חבל שגם טוש אוהבת כל כך אספרגוסים כמוני. מנה כל כך פשוטה וטעימה שישר הבן אדם חושב לעצמו - מה הבעיה להכין את זה בבית. אבל זה לא יוצר כל כך טעים בבית.

סינטה אי צ'וריסו - פרוסות סינטה ונקניק פיקנטי, שום וצ'ילי על מצע עלי ארגולה - מנה טובה. נקניקיות הצ'וריסו היו כמו דוגמניות משנות ה50: מפתות ושמנמנות. והנקניק הפיקנטי אכן היה נקניק פיקנטי שלא חידש הרבה אך היה חביב בדרכו שלו.

קזואלה דה גמבאס אל פיל-פיל

קזואלה דה גמבאס אל פיל-פיל - שרימפס בקזואלה עם שמן זית צ'ילי ושום - מעדן 2#. בפעם הבאה את הטירוף חושים הזה אני מזמין לבד ואם משהו רק ינסה לגעת לי בצלחת אשלח אליו את אחמינז'ד ומשמרות המהפכה (שם טוב ללהקת רוק).

קרפצ'יו דה לומו - קרפצ'יו פילה בקר עם שבבי מנצ'גו ושמן צ'ילי - עוד מנה נחמדה. הקרפצ'ו היה טוב, באמת טוב. גם הגבינה היתה טובה, באמת טובה. אבל מה כבר אפשר לחדש בקרפצ'ו, ואלי גם לא צריך לחדש. לפעמים מנה טובה זה כל מה שצריך.

וכמה מילים על היין…

Planeta, La Segreta Roso - יין הבית של המסעדה מגיע מסיצילה דווקא. יין נפלא שמשתלב עם האוכל הספרדי בהרמוניה כמעט מושלמת. בלנד של 50% נרו ד'אבולה, 25% מרלו, 20% סירה ועוד 5% קברנה פרנק מפיקים יין לא כבד, אלא יותר קל - בינוני. גוף מאוזן בין טאנינים עגולים למתיקות של תותים וגם מעט עשבי תיבול שמגיעים מהחבית. יין טוב ומפתיע במיוחד לאור העובדה שיוצרו ממנו כ 800 אלף בקבוקים. מומלץ בחום. אני הולך לקנות כמה בקבוקים מהדבר הזה.

ביחד עם מנת לחם, הסתכם החשבון ב 153 ש"ח. תוסיפו לזה שירות נעים, ואוירה טובה, קיבלתם ארוחה טובה במחיר טוב במסעדה ששוה לבקר בה ולחזור אליה.

כמו שאמרתי - לשבת על הבר. כוס יין. כמה טפאסים. קצת זכרונות מהטיול בברצלונה. אוכל טוב. לא ג'אנק, לא כבד, בקטנה.

ארוחת ערב ברונימוטי

22 ביוני, 2009
האוירה רומנטית האכול פחות

האוירה רומנטית האכול פחות

מסעדת רונימוטי נורא רוצה שיאהבו אותה: היא קטנה. היא איטלקית. היא מעדנייה. היא פשוטה. היא נסתרת. היא קצת הייפ. אבל בתכלס זה לא כל כך עובד.

אמצע השבוע, טוש ואני חוזרים מתים מרעב מהעבודה, אין כלום בבית ולאף אחד גם אין כח לבשל. יאללה בואי ננסה את רונימוטי.

- "לא אכלנו כבר שם פעם אחת?" שואלת טוש.

- "אכלנו ארוחת בוקר, שהיתה נחמדה מאוד." עניתי

- "נכון, אבל גם אכלנו פעם אחת בערב ולא היה משהו." היא מתעקשת.

- "יכל להיות, לא זוכר. בואי ננסה."

על הראשונות ויתרנו וניגשנו ישר לעיניין הפסטות. טליאטלה פונגי שהוגשה עם פטריות פורטבלו ושמפיניון בשמן זית, שום, יין לבן ופטרוזיליה. לכאורה מנה שאין פשוטה ממנה, קלילה, ארומטית ומתאימה במיוחד לערב קייצי נפלא כמו שהזדמן לנו. אך עודף פטרוזיליה ומה שנדמה כאוסף פטריות לא הכי שמחות קילקלו את החגיגה, אך מעל הכל היתה זאת הפסטה שחרקה בזיוף. בצק הטליאטלה, שהיה ללא ספק עשוי בעבודת יד, היה כבד מאוד ולא דמה בטעם ובמרקם לפסטה איטלקית, אלא יותר דומה לתערובת של קמח ומיים מאשר לפסטה. טוש לא סיימה אפילו חצי מהמנה.

המעדנייה חמודה, האוכל פחות

המעדנייה חמודה, האוכל פחות

אני הזמנתי את הלינגוויני פירות ים, שוב מנה שאמורה להיות קייצית וקלילה, אך הגיעה כבדה מהרצוי. למרות שלא הוזכרו עגבניות ברוטב (למיטב זכרוני) אלא רק: שום, שמן זית, יין לבן וכדומה, הפסטה שהגיע היתה ברוטב עגבניות. שוב עודף פטרוזיליה. שוב פסטה מעשייה ביתית לא טובה (אך הפעם אכילה), שוב מנה לא טובה. למרות שפירות הים הגיעו במידה יםה והיו עשויים היטב המנה לא התרוממה והיתה מאכזבת.

מדהים לגלות פעם אחר פעם כמה איכות הפסטה משפיעה על טעם המנה הסופית. גם בין הפסטות שאנחנו קונים בסופר מורגשים ההבדלים בקלות. אני אישית ממליץ לכם לנסות את הפסטות האורגניות של הרדוף שנותנות תוצאה מצוינת.

לקינוח לקחנו ג'לאטו אפוגוטו - כדורי גלידה וניל באספרסו. זאת דווקא היתה מנה נחמדה מאוד. לא קינוח כבד מידי, לא מתוק מידי, גם קריר וגם אספרסו. מצד שני כמה אפשר לפשל בקינוח מסוג זה?

2 פסטות, סן פלגרינו אחד וקינוח סה"כ 174 שקלים. לא זול. למרות השירות הטוב והאוירה הנעימה מאוד שיש במקום, ייקח עוד לא מעט זמן עד שאחזור לרונימוטי לארוחת ערב. אולי רק אקפוץ לארוחות הבוקר של יום ששי.

הסוף