|
14 בפברואר, 2010
 כל מה שרצית לדעת על עולם היין ולא העזת לשאול עולם היין אינו עולם פשוט להתהלך בו (למרות שאחרי 2 כוסות הוא הרבה יותר נעים). אין סוף לזני הענבים, לאיזורי הגידול, לסוגי הקרקעות, להשפעות האקלים, ליצרנים הגדולים וליקבי הבוטיק, לשיטות הייצור, לשנות הבציר, לסוגי החביות, ליכולת ההתיישנות וכו' וכו' וכו'. אין סוף. כמות המידע מההתחלה היא עצומה והיא רק גדלה וגדלה כל הזמן. יש אולי מספר אנשים בודדים בעולם שבאמת מומחים באיזור אחד, ספציפי, אבל אין אף אדם אחד בעולם שיודע הכל על כולם.
אז מה עושים?
קודם כל שותים כוס יין בשביל להירגע. אחרי שנרגענו קונים את הספר "יינות לאובדי עצות" בהוצאת מטר (בעריכתו של מני פאר).
נתחיל מהסוף…
"יינות לאובדי עצות" הוא כנראה ספר היין המרשים והמפורט ביותר שיצא לי לפגוש עד כה בשפה העברית.
אני מתעסק ביין באופן רציני (רציני עלק) כבר 3 שנים בערך. זה אולי נשמע כמו הרבה זמן אבל במושגי יין מדובר בזמן מועט ביותר. לא משנה כבר כמה למדתי, טעמתי, ראיתי ושמעתי אני בסה"כ תינוק שרק התחיל ללכת ועוד לא תמיד מבין על מה המבוגרים שמסביבו מדברים. וגם אם קצת נסחפתי, הדברים לא רחוקים מהמציאות.
הרבה מידע על יין אפשר למצוא ברשת. אנסח זאת מחדש- את רב המידע על יין אפשר למצוא ברשת. בשביל למצוא צריך לחפש, למיין ודעת לקרוא באנגלית. זה לא בשמיים אבל זה גם לא מיידי. האתרים הישראלים באינטרנט מדברים וכותבים בעיקר על התעשייה והיקבים המקומיים. נראה אתכם מוצאים מידע זמין בעברית על "אסטרגטגיות לרכישת יין" או על "אזורי היין המרכזיים בדרום אפריקה" ולכאן נכנס בדיוק "יינות לאובדי עצות".
הספר מכיל את המעטפת המלאה לעולם היין, את זאת שכל חובב יין, סקרן וגם מי שכבר בסוד העיניינים צריך להכיר ולדעת. הוא מכסה את היין משלב הגפן, דרך הבציר, העשייה, הבקבוק, התווית, הקנייה ועד ללגימה עצמה וניתוח הטעמים (אני לא חושב שמערכת העיכול מוזכרת). כל שלב שכזה הוא עולם בפני עצמו ואי אפשר לרדת לפרטי הפרטים. גם לא צריך. אבל לקרוא ולהבין את עיקרי הדברים זה חשוב.
הוא כתוב בצורה פשוטה ונעימה ולמי שירצה לדעת עוד הוא יפנה אותו למקורות מידע נוספים. אין צורך לקרוא את הספר מתחילתו עד סופו, כמו היה הרומן הרומנטי, אפשר פשוט לפתוח פרק מסוים ולצלול פנימה. בדיפדוף אקראי שנערך ברגע זה פתחתי את הפרק: "שמירת שאריות יין" - נפלא! אכן מידע חשוב ביותר.
יינות לאובדי עצות, הוא מתנה נפלאה. הוא מקור למידע. הוא מפתח להבנה. הוא נכון בזמן ובמקום. הוא מהווה ספר חובה על מדף הספרים של כל חובב יין.
לחיים!
תגים: בלוג יין, בציר, יין, יין אדום, יין טוב, יינות לאובדי עצות, יקב, כוס יין, מדריך יין, מטר, מידע על יין, מני פאר, ספר על יין, עולם היין, ענבים, צחי רוזנבלום, תפריט יין, תרבות יין
שייך לקטגוריות יין, ספרים על אוכל ויין | אין תגובות »
12 בפברואר, 2010
 שאטו מוטון רוטשילד 1994 ביין, כמו באופנה, כמו באומנות, כמו במכוניות וכמו עם נשים, תמיד יש את הבלתי ניתן להשגה, הפנטזיה. והרי ברור שדווקא הבקבוק הפנטיוזי הזה הוא, הוא האולטימטיבי. הטוב ביותר. מעל כולם. התגשמות כל החלומות. הוא זה שתמיד חלמת לשתות, שקראת עליו רק בספרים. ושרק הוא יכול להיות כל כך טוב. יותר טוב ממה שאתה יכול לדמיין.
פעם ב…מחליט אלוהים/ הטבע/ הקוסמוס (מחק את המיותר) לפזר עלינו קצת משובל אבק הכוכבים הזה ואז ניתנת האפשרות גם לאדם הפשוט לגעת באולימפוס. זה יכול להיות סווטיה במלון 5 כוכבים שקיבלת במתנה או שידרוג מפתיע למחלקה ראשונה. ולפעמים זה יכול להיות שפשוט החלטת לפוצץ את המשכורת החודשית שלך על טעימת יין אחת.
וזה בדיוק מה הרגשתי כשפתחתי את המייל שהזמין אותי לטעימת היין של שאטו מוטון רוטשילד.
מוטון רוטשילד הוא אחד מהיקבים האלו שבראד פיט, אנג'לינה ג'ולי וג'יימס בונד שותים להם בריביירה הצרפתית (רומן אברמוביץ' בוודאי פותח בקבוק מוטון על בסיס יומי). בתחילת דרכו הוא נקרא שאטו בריין-מוטון, אך הוא קיבל את השם מוטון-רוטשילד בשנת 1853. הוא מדורג בדרגה הגבוהה ביותר בין יינות בורדו בתור "פרמייר קרו". ורק לשם דוגמא: בקבוק מבציר 2005 נמכר כיום באתר wine.com במחיר של $750.
החל משנת 1946 מעצב בכל שנה אמן אחר את תווית היין. בין השמות שעיצבו את התוויות היו: סלבדור דאלי, הנרי מור, ז'ואן מירו, מארק שאגאל, ואסילי קנדינסקי, פבלו פיקאסו, אנדי וורהול ועוד רבים וטובים. הנה לינק לאתר שמכיל את כל התוויות החל משנת 1945. עוד מידע על היקב אפשר למצוא כאן.
אין בכוונתי לתת ציון ליינות אלו מכיוון שהם אינם ברי השגה גם מבחינת המחיר שלהם וגם מבחינת הזמינות שלהם.
את הטעימה אירגנה חברת iwinebroker.com שמתמחה ביינות אספנות והיא התרחשה במסעדת שרקוטרי הנפלאה ביפו.
Château Mouton Rothschild 1985 - אף נפלא של דובדבנים חמוצים, מעט זפת ואדמת יער רטובה. בפה מתקבל יין עם גוף בינוני, חמיצות גבוהה וחסר מאוד פירותיות וטאניות כלשהן. הבדל מהותי בין האף לפה. אמנם היין לא מת עדיין אך ללא ספק הוא עבר את זמנו. מאכזב.
Château Mouton Rothschild 1987 - אף עם הרבה עור, אורוות סוסים אך גם קרמליות. לקח ליין קצת זמן להפתח קצת בכוס בשביל להגיע לשיאו. בפה התקבלו טעמים של דודבנים בשלים בוניל וכמו כן טעמי תיבלון של פלפל לבן. יין טוב שרק חסר לו את ה "וואוו" אפקט.
Château Mouton Rothschild 1988 - כבר בכוס התקבל צבע שונה לגמרי, הרבה יותר מלא, חי וסגלגל. אף נפלא וארומטי מאוד, מלא בפירות שחורים, אדמה רטובה וטבק. בפה התקבל יין מלא ושרירי. בורדו במיטבה. יין שהתפתח עוד ועוד בכוס ולא נפל לרגע. בעל טעמי בייקון ועישון שמתאזנים בטעמי פרי, קסיס ומעט ליקריץ. טאנים עגולים וסיומת נפלאה. מאוזן אלגנטי ומורכב.
Château Mouton Rothschild 1990 - היין שנעלם הכי מהר בכוס היה עם הפער הגדול ביותר בין האף לפה. בעל ריחות נפלאים של פירותיות, עישון סירחון ולמרות שבפה הוא התחיל טוב והציע גוף מלא ומורכבות טעמים, לאחר מספר דקות כל אלו נעלמו ונשארו רק הזכרונות. היין השתטח לחלוטין ואיבד זהות. מאכזב מאוד.
Château Mouton Rothschild 1991 - למרות משדובר באחת משנות הבציר הגרועות ביותר בבורדו, היין הזה הפתיע אותי. אף עם סרחון מתקתק שהזכיר לי ריח של קקי של תינוקות, אך גם הכיל מעט פרחוניות. היין היה חי ובועט, עם גוף מלא, טעמי דובדבנים מתוקים/ חמוצים טאנים חדים וסיומת מתובלנת. לא גדול אבל מפתיע בהחלט וטוב.
Château Mouton Rothschild 1994 - היין הטוב בטעימה. אף גדול של פירות שחורים, יער, בייקון, עור… מה לא. גוף מלא ומורכב. טאנים חזקים, פרי בשל ופלפל שחור. רבותי מדובר ביין בן 16 שעוד לא הגיע לשיאו וצריך לנוח במרתף עוד כמה שנים. נפלא ומרגש. למרות שגם 1994 היא לא שנה גדולה בבורדו מדובר ביין שדורש יחס ומחשבה. היין הטוב בטעימה.
תגים: Château Mouton Rothschild, אספנות יין, בורדו, בלוג יין, יין, יין אדום, יין טוב, יין יקר, יין נדיר, כוס יין, מדריך יין, מידע על יין, פרמייר קרו, צחי רוזנבלום, שאטו מוטון רוטשילד, שרקוטרי, תוויות יין
שייך לקטגוריות יין, תוויות יין | 2 תגובות »
9 בינואר, 2010
 אחד מהיינות הלבנים הטובים בארץ שנין בלאן, Chenin Blanc, הוא זן שהיה נפוץ בארץ בעבר, לפני 30 שנים בערך, אך עם הזמן נעקרו הגפנים והזן הלך ונעלם מהנוף הישראלי. הסיבה לכך היתה מעוצה בעיקר בשל העובדה שהיינות שנעשו מהזן היו לא טובים, בלשון המעטה - דבר שאפשר להגיד באופן כללי על תעשיית היין בארץ באותם שנים.
אבל אין לזלז בשנין בלאן. הענבים שלו מפיקים מגוון רחב של יינות נפלאים, מלבנים יבשים ועד יינות קינוח עם בוטריטיס, מלווים בחומציות נפלאה ובפונציאל יישון של עשרות שנים. המקור שלו הוא מצרפת, מעמק הלואר, אבל כיום הוא בעיקר מזוהה כזן הענבים הלבן של דרום אפריקה.
על אהבתי ליינותיו של זאב דוניה מיקב סוסון ים כבר כתבתי בעבר, כאן. הבן אדם אומן ביצירת יין וסוסון ים, ג'יימס, שנין בלאן 2008 הוא כנראה אחת מפסגות יצירותיו.
ג'יימס, שנקרא ע"ש רוני ג'יימס ז"ל יינון יקב צרעה, נפתח בארומות של בננות ואננס, מעט חמאתיות שמגיעה מהחבית, אבל גם טחב ועובש. מי שאוהב גבינות מסריחות יאהב גם את הריחות של היין הזה. צבע זהוב קש. גוף נפלא, עדין ומאוזן לעילה. בפה מתקבלים קשת של טעמים שמתחילים בפירות טרופיים, ממשיכים במינרליות וטעמי אגוז ונגמרים בחמיצות טובה. יין מלא והרמוני.
נפלא ללוויי מנות פתיחה, דגים ואפילו עוף. ג'יימס, שנין בלאן 2008 ימשיך להתיישן בשנים הקרובות ולדעתי הוא יגיע לשיאו ב 2011. לטעמי, אחד מהיינות הלבנים הטובים שנעשו בארץ. במחיר של 95 שקלים, למשך חודש ינואר בחנויות דרך היין, אני לוקח ארגז.
ציון: 6/6
תגים: 2008, Chenin Blanc, דרך היין, זאב דוניה, יין, יין טוב, יין לבן, סוסון ים, סוסון ים ג'יימס שנין בלאן, עמק הלואר, צחי רוזנבלום, רוני ג'יימס, שנין בלאן
שייך לקטגוריות יין | תגובה אחת »
9 בינואר, 2010
השיטה המקובלת לציוני יין היא השיטה המספרית של 100 נקודות. ככל שהיין טוב יותר, לטעמו של המבקר, הוא מקבל ציון גבוהה יותר. ואותו דבר הפוך, ככל שהיין פחות טוב הוא יקבל ציון נמוך יותר. שיטה זו היא לא רק קלה להבנה ולתפעול אלא גם הגיונית במיוחד כאשר באים לקרוא ולחקור על יינות. אך אני מוצא בה 2 פגמים עיקריים:
- את ההבדל בין הציונים ליין 89 ל 90 אני יכול להבין (היין שקיבל 90 הוא בקבוצת יינות שברמה גבוהה יותר), אבל מה ההבדל בין יין שקיבל 92 ל 93? האם אפשר בכלל לתת ציון מספרי אבסולוטי ליין? להרבה מבקרים 2 ספרות לא מספיקות והם נותנים ציון +91. מה זה אומר?
- יש בבורדו שבצרפת אמרה שהולכת ככה: אם יין מסויים קיבל ציון שגבוה מ 90 נקודות, אפשר לבקש עבורו מאות יורו לכל בקבוק, אך אם היין קיבל ציון שנמוך מ 90 נקודות אפשר לשפוך אותו לביוב כי אף צרכן לא יקנה אותו. מה עוזר לי להכין רשימה של יינות עם ציונים גבוהים בכדי להתבדות ולהתאכזב כשאגיע לחנות ואראה שאין ביכולתי לרכוש אף אחד מהם? לדעתי מחיר היין צריך להוות חלק אינטגרלי מציונו.
כשמישהו אומר שהוא קונה ארגז יין הוא מתכוון לכך שהוא קונה 6 בקבוקים, מכייוון שיין, ממש כמו בירה, נמכר בארגזים של ששיות. הציון שלי מסמן כמה בקבוקים אני הייתי קונה מאותו יין, כאשר ארגז (שישיה) הוא הגבוה ביותר. בציון שלי אני מתייחס לפרמטרים הבאים:
- איכות היין - הכי חשוב. לכל מבקר יין יש הטעם שלו ולכן חשוב לי להציג את מה שאני מחפש כאשר אני טועם יין:
- מורכבות: מכמה טעמים וריחות מורכב היין? האם הוא ברור ופשוט להבנה או מצריך זמן ומחשבה?
- איזון: האם כל מרכיבי הטעם והריח שביין מתלכדים יחדיו ויוצרים "שלם הגדול מסך חלקיו"? או שהיין נוטה מידי לכיוון מסוים, לדוגמא: מתיקות, חמיצות, אלכוהוליות?
- פוטנציאל יישון: האם היין מוכן לשתייה? אם כן, אז עוד כמה זמן קדימה הוא ימשיך להיות במיטבו? ואם לא, אז מתי כן אפשר לשתות אותו?
- אלגנטיות: קצת קשה להסביר… האם היין מרגש אותנו כאשר אנחנו חווים אותו? האם הוא מספר לנו סיפור? האם הוא מכיל מימד נוסף שלא קשור רק בטעמים וריחות?
- מחיר: האם המחיר שהיין עולה הוא בטווח הסביר? האם יינות אחרים באותו מחיר מהווים תמורה הולמת יותר? או פחות?
דוגנא: יין טוב שעונה על רב הפרמטרים שלי ומתומחר נגיד ב 100 ש"ח, יקבל אצלי את הציון המקסימלי 6/6 - כלאמר אני הייתי קונה ארגז מהיין הזה. אותו יין במחיר גבוהה יותר של 300 ש"ח, ואני מגזים בכוונה, מן הסתם יקבל אצלי ציון אחר ונמוך יותר כנראה באיזור של 3/6, כלאמר, אני הייתי רוכש רק שלושה (אולי ארבעה) בקבוקים. המחיר לא מוריד ביחס ישיר את הציון מ 6/6 ל 2/6 אלא הוא רק מהווה משקל.
אפשר להסיק מכך שיינות שיקבלו את הציון 6/6 מהווים בעצם מציאה, יש לחטוף אותם מהמדף ובעצם הם מתומחרים נמוך מידי. אז כן, יינות של 6/6 מהווים תמורה מדהימה למחיר שלהם ולדעתי הם אכן קנייה שווה, אבל בהחלט יכול להיות שאני אטעם גם יין יוצא דופן שגם במחיר של 1000 ש"ח אני עדיין אתן לו את הציון 6/6. מציאה? תחליטו אתם.
תגים: ביקורת יין, דירוג יין, יין, יין אדום, יין ישראלי, יין לבן, כוס יין, צחי, ציונים, רוזנבלום
שייך לקטגוריות יין | 4 תגובות »
18 בדצמבר, 2009
יקב קטן השייך למשפחת שקד המייבאת לארץ יין עוד לפני שידענו להגיד עפיצות. משפחת שקד היא גם הבעלים של רשת החנויות דרך היין. היקב הוקם בשנת 2006 ומייצר כ 16,000 בקבוקים.
אף נפלא ומרוכז של פירות שחורים, קסיס, גוף בינוני - מלא, פרי עסיסי ונפלא אך מאוזן, במקום ולא מתפרץ. ביחד עם וניל, פלפל שחור וטאנינים עגולים מביאים יין מרשים ויוצא דופן.
סיקרט - הסדרה הגבוהה של היקב.
קברנה סוביניון בסגנון עולם חדש במיטבו. במחיר של 100 שקלים הוא נותן בראש להרבה יקבי בוטיק אחרים ומהווה תמורה מצוינת. מושלם עם בשרים על הגריל: אנטריקות, רוסטביף, המבורגר וסינטה. חגיגה.
ציון: 3.5 / 6
תגים: trio' טריו, ביקורת יין, האחים שקד, יין, יין אדום, יין טוב, יין ישראלי, יקב, כוס יין, משפחת שקד, סיקרט, עפיצות, צחי רוזנבלום, קברנה סוביניון
שייך לקטגוריות היין של ארוחת שישי בערב, יין | תגובה אחת »
8 בדצמבר, 2009
d'Arenberg The Stump Jump 2006
הסדרה הנמוכה של היקב. התווית עוצבה כבדיקת ראייה.
יין אדום דם. בעל ריחות של פירות יער מצופים בוניל. גוף בינוני בעל מתיקות מתובלנת. חסר עמוד שידרה.
גרנאש, סירה, מורבדר - GSM. הוא בלנד של עמק הרון (צרפת).
יקב משפחתי מאוסטרליה מאיזור מקלן וייל. (משפחתי באוסטרליה = מיליוני בקבוקים)
בסה"כ יין שרק מרמז על יכולות אוסטרליה. לא מביא שום ערך מוסף. הרבה יינות ישראלים ייתנו תמורה טובה יותר למחיר: 65 ש"ח.
6 / 1
תגים: d'Arenberg The Stump Jump 2006, אוסטרליה, ביקרות יין, בלוג יין, גרנאש, יין, יין אדום, יין טוב, כוס יין, מורבדר, סירה, צחי רוזנבלום, שיראז
שייך לקטגוריות יין | 2 תגובות »
|
|
