צחירו

עזבו אתכם ממכבי ת"א בכדורסל, עזבו אתכם מנינט ויודה… ההייטק השתלט באופן סופי על מדינת ישראל.

היום, יום שני, מסתיימת וועידת האינטרנט "Com.Vention" של העיתון דה-מרקר וכבר היום בערב מתרחש ארוע הI-drink" " הדו חודשי. אבל רגע, אבל בששי - שבת, רק לפני יומיים, התרחש ארוע ה "Kinnernet" של יוסי ורדי וביום שני בשבוע שעבר היה "IsraelNetSphere #6" של ה CoIls. ואם נוסיף לרשימה את ה "Tech-ed" של מייקרוסופט בחודש שעבר באילת, נסיעת הסטארטאפים השנייה לעמק הסיליקון בפבואר השנה, ארועים קטנים יותר כמו של "GarageGeeks " וקבוצות פייסבוק אחרות, ארוחות בוקר, צהריים וערב עם ג'ף פולבר ונקבל קצב ארועים חודשי שלא קיים אפילו בתעשיית הקולנוע העולמית.

אבל לא רק בארץ, גם בעולם ההייטק שולטטטט: במקום האוסקר ישנו ה "Techcrunch50", במקום הסאנדס ישנו ה "Crunchies", במקום פסטיבל ברלין ישנו ה "Leweb3" הצרפתי ולא נשכח את פסטיבל קאן היוקרתי הידוע יותר בכינויו כ "AdTech". בעיניי זה נראה שעוד מעט יזם אשר יגיע ל VC יציג את הטארטאפ שלו כ: זוכה פרס חבר השופטים המיוחד ב "Leweb3", או- בחירת הקהל בתחום הרשתות החברתיות "Crunchies".

בועה? אני בוחר לקרוא לזה, ההתמסחרות של ההתמסחרות. בתור מי שעובד וחי באינטרנט כבר שנים רבות, בתור מי שעד לפני חודש עוד ניסה להקים סטארטאפ משלו (אל תשאלו…)- ראו איזה פלא, לא הלכתי לאף אחד מהארועים למעלה. כמו לעמוד מול מקרר השתייה בפיצוציה- מרב מבחר אתה כבר לא יודע מה אתה רוצה לשתות.

חוץ מזה שאם היית בארוע אחד, היית בכולם. תמיד תצא עם כרטיסי ביקור של חברות כח אדם, אנג'לים וVC, (אבל שתייה חינם? נאדה). תמיד תפגוש מכרים שעבדו איתך באיזו חברה ועכשיו הם מנהלים במקום אחר וטוב להם והם ממש מרוצים. תמיד תראה מצגות של סטארטאפים חדשים, אבל מסביבך תשמע המון ציניות (וגם אתה תהיה קצת ציני).

ואוליי הארועים האלו מתאימים יותר לאנשים שעובדים, מאשר למבוטלים כמוני, כי זאת סיבה מספיק טובה לצאת מהעבודה מוקדם (בחמש וחצי) או לא להגיע יום יומיים, כי "יש את הכנס ב… וחייבים לנסוע". ויכול להיות גם שאני סתם מקנא שלאחרים הולך יופי ולי לא הצליח, אבל זה בסדר אני מרשה לעצמי. עוד על קנאה כאן

מסתבר שאני מקום ראשון בתוצאות של גוגל. SEO מאסטר.

לא מאמינים לי? חושבים שאני משקר?

תכתבו בגוגל את ה KEYWORDS הבאים: חנוכה יידיש.

לפני תפוז, לפני היידפארק, לפניי ברליץ ואפילו לפניי חב"ד (השם ישמור).

המון תודה להוריי, לשרתים ולפוסט הקטן הזה- שהביאוני להיות מקום ראשון בקטגוריה יוקרתית זו.

גרי ויינרצ'ק הוא אחד מהוידאו בלוגרים הפופולריים ביותר בארה"ב ובעולם (לינק). מצלמה אחת על סטנד, וואן שוט, 20 דקות + / - של דיבור ישיר למצלמה. גרי מדבר בבלוג שלו על יין, ורק על יין. כל תוכנית הוא טועם בין 2- 5 יינות ומנתח אותם: אדומים, לבנים, עולם חדש, עולם ישן, 300$ בקבוק, 8$ בקבוק, יינות כשרים, יינות קינוח, יינות שהולכים טוב עם עוגות שוקולד. בקיצור- יין.

אני עוקב אחריו ממש לא הרבה זמן, בערך 30 פרקים וכבר אפשר להגיד שהפכתי להיות אחד מה "ורניאק'ס" (מכורים לבלוג). בתקופה הקצרה הזאת גרי לימד אותי המון על יין, הרחיב את פלטת הטעמים שלי וגרם ללכת ולנסות דברים חדשים חוץ מה "מרלו / קברנה" שהייתי רגיל אליהם, ועל כך אני חייב לו תודה ענקית – Thank you Gay

הבלוג רץ מפבואר 2006, פחות משנתיים! אך במשך הזמן הזה, מבלוג של כמה אלפי צופים, הוא הגיע למיליונים בכל רחבי העולם. גרי התארח אצל קונאן אובריין (גדול, הנה הלינק) ובעוד תכניות חשובות וכנראה הולך לקבל תכנית יין בטלויזיה משלו. אמריקה.

השבוע גרי חגג את התכנית (קצת מוזר לקרוא לפוסט של בלוג "תכנית", אבל כנראה שזה מושג שנצטרך לאמץ יותר ויותר בעתיד הקרוב) ה365, ולכן החלטתי לראות את הפוסט הראשון שהוא שידר אי פעם. אחרי שצפיתי בפרק הבנתי, לא רק למה אני מתחבר אליו ואוהב לראות את הבלוג שלו, אלה גם איך הבחור הזה, בעל חנות יינות מניו ג'רזי, הצליח לכבוש את כ"כ הרבה צופים.

אני מרשה לעצמי לתרגם (בחופשיות) את מילות הסיום של גרי מהפרק הראשון. ודעו שהוא לא הקריא אותן מהדף, הוא הקריא אותן מהלב: "הבלוג הזה היה חלום שלי ושל הצוות שלי. במשך המון זמן רצינו לעשות משהו מיוחד, משהו מחוץ לקופסא. אנחנו תמיד מנסים לעשות את כל מה שאנחנו יכולים בשביל הלקוחות שלנו: במחיר, במבחר היינות, בשירות ואנחנו נמשיך לנסות עוד דברים בעתיד, זה לא מספיק. תמיד נרצה לעשות עוד, זה סוג האנשים שאנחנו.

אנחנו נעשה את וידאו בלוג הזה, חדש וכייף, אנחנו נכיר לכם רעיונות חדשים. אני מקווה שתיהנו מהבלוג ושתהיו אקטיביים, תשאירו הודעות. אנחנו יודעים שאנחנו עושים 50 דברים לא נכונים ברגע זה ואנחנו רוצים להשתפר, עוד ועוד. אנחנו נעשה משהו שונה והכי חשוב כייף, בשבילכם ובשבילנו. אנחנו רוצים לחשוף את העולם היין ואנחנו מרגישים שעלינו כאן על משהו. אני רוצה להודות לכל מי שאיפשר לי לעשות את הבלוג הזה. תודה."

כמה מוכרי יינות בארץ אתם מכירים שתמיד יעשו הכל בשביל הלקוחות שלהם? ומוכרי בגדים? מוכרי מכוניות או נותני שירותים?

כמה אנחנו מחויבים לחשוב תמיד מחוץ לקופסא בשביל הלקוחות שלנו?

כמה פעמים אנחנו מודים שאנחנו עושים טעויות (ומבקשים עזרה)?

כמה פעמים אנחנו עושים משהו כייף?

Thank you Gary, again!

פעם בשבועיים בערך, ההורים של אישתי מבקשים ממני עזרה בכל מה שקשור למחשב ולטלויזיה בסלון שלהם. באמת באמת באמת שאני שמח לעזור, הרי לדפוק מסמר ישר בקיר אני לא מליח, אז עד שיש לי תחום אחד שאני מבין בוא, אני שמח לצאת "הגיבור".

נכון רוב מקרים בגלל שהכבל של הטלפון לא מחובר אז האינטרנט לא עובד אבל, בלא מעט מצבים אני מוצא את עצמי בסופו של דבר מגרד את הראש ואומר "למה זה לא יכול להיות יותר פשוט, לעזעזל?"

למה בשביל להסיר תוכנה אני צריך לבצע 18 אלף קליקים? כמה אנשים אתם חושבים יודעים איך להגיע לחלון "הסרת תוכנה" של ווינדוס? (להערכתי בערך 3% ואני מגזים)

למה בשביל לחבר DVD למערכת סטיראו פשוטה הכבלים צריכים להתפצל בצורות גיאומטריות שונות ומשונות? למה יש 8 כניסות ו 15 יציאות "ימין/ שמאל"? ומה לעזעל עושים עם ה כבל של ה S-Video ?

למה כשאני מחבר מדפסת/ מסך/ וואטאבר אני צריך להתקין דרייברים מCD ? למה אי אפשר פשוט לחבר ולהתחיל לעבוד?

למה העברית בבלוג הזה לא מתיישרת לי לימין, אפילו שהתקנתי וורדפרס תומך עברית?

תשמעו סיפור… נסיתי היום לחבר את הבלוג לפליקר שלי, ואני נשבע לכם כמעט התחלתי לבכות. בפליקר אומרים לי שאני צריך משהו שנקרא "API Endpoint". אין לי מושג מה זה, לא ראיתי את זה אף פעם בחיי. אז חיפשתי בגוגל וחיפשתי באתר וויקי של וורדפרס (צריך להירשם ולפתוח חשבון בשביל לקבל תשובות) ואפילו חיפשתי באתר הרשמי של וורדפרס- שום דבר, נאדה, גורנישט, אחרי למעלה מחצי שעה של חיפושים! חצי שעה?

וזאת רבותיי אחת הגדולות של פייסבוק, הכל עובד כמו שעון שוייצרי, הכל מותאם להכל, הכל פשוט ונוח, אין דאגות. כמה פעמים היה לכם באג באתר? כמה פעמים רציתם לעשות משהו ולא הצלחתם? (להערכתי בערך 3% ואני מגזים)

צירפתי לפוסט הזה לינק לפרסומת של IBM שלדעתי קולעת בול למסר שניסיתי להעביר כאן. אין מה לעשות, את כל המחשבות/ רגשות/ תשוקות/ פחדים/ מה שתרצו, אפשר לארוז ב 30 שניות ולמכור עם זה מה שרוצים. אבל זה כבר נושא לפוסט אחר.

אני מול האינטרנט כבר למעלה משעה:

- בדקתי אימייל ב 2 חשבונות שונים. החשבון בג'ימייל מכיל 4 חשבונות שונים

- קראתי חדשות ב 4 אתרים – בעיקר כותרות

- קראתי 2 בלוגים - באחד אפילו הגבתי

- פייסבוק – איך אפשר בלי פייסבוק?

- נרשמתי לרשת חברתית חדשה – על יין, מצאתי שם כבר חברים.

- הורדתי טולבר חדש

- כתבתי את הפוסט הזה

עכשיו אפשר להתחיל לעבוד!

אני בעד מעשים טובים ואין לי בעיה אם חברה מסחרית כזאת או אחרת עומדת מאחורי מסע פירסום שנועד לשרת מטרות טובות. יש כאלה שיגידו שזה מסריח, אני טוען שזה מה שהאמריקאים מכנים ווין ווין סיצ'ואשיין.חוצמזה אני מעדיף חברות שלפחות חושבות על קהילה/ סביבה איפהשהו בסדר העדיפויות שלהן מאשר כאלו שלא, אבל יש דרך לעשות דברים ויש דרך לעשות דברים.

לחצו כאן למען ילדי שדרות - צועקת הכותרת במסע הפירסום האינטרנטי של שימרית. כלומר אם אני לא לוחץ כנראה שלא איכפת לי מילדי שדרות (כמו שלשימרית אכפת).
אני כנראה איזה רובוט שצריך שיגידו לו מה לעשות, מתי והיכן. למען הילדים, מי הם הילדים? הילדים הן העתיד שלנו, אז לחצו למען העתיד, האם מדובר כאן בילדים שאני מכיר? ילדי שלי? לא מדובר על ילדי שדרות, כלומר- למענם, הם, גוף שלישי.

האדום זועק, כמו כותרות העיתונים, כמו צופרי האמבולנסים, כמו שחר אדום.

חנוכה מגיע וכולם מכינים סוגפניות. זמן טוב מבחינת שימרית, יצרנית השמרים שמתפיחים את הסוגפניות שאנחנו אוהבים, לצאת במסע פירסום. בחו"ל יחגגו בקרוב הנוצרים את כריסטמס, ולהם יש דווקא פטנט נחמד, קוראים לו: כריסטמס ספיריט, או בעיברית פשוטה: רוח החג.

למה לא לכתוב:

בואו נחמם את חנוכה לילדיי שדרות

או,

כל אחד הוא אור קטן וכלנו אור איתן

קצת רוח חג חנוכה

כותב שורות אלו צריך את הכסף

אז ללחוץ כאילו אין מחר

?ומה דעתכם על מה שקורה כאן

? למה בעצם דהמרקר מרשה לעצמו להפציץ אותנו באין סוף פירסומות

שלא לדבר על הזמן שלוקח לעמוד להיטען וכמות המשאבים שכל סרטוני הפלאש לוקחים מהמחשב שלנו. אולי דהמרקר אומר לעצמו: "מכיוון שאין לי טראפיק כמו באמריקה, אני צריך לפצות את עצמי" באמת? אני לא קונה את הטיעון הזה. דהמרקר מפציץ אותנו בפירסומות כי הוא יכול, כי תרבות ה"שוק" שולטת בכל פינה בחיינו, כי אפילו למצוא את המייל לתלונות ייקח לכם כמה דקות טובות למצוא (חפשו), כי דהמרקר הוא לא לבד וואלה וויינט עושים זאת גם כן, למה? ככה. מה אתם הולכים לעשות בקשר לזה?